מדיירה, אי הפרחים באוקיינוס האטלנטי, שונה לגמרי מהיבשת הפורטוגזית: צמחייה סוב טרופית, כפרים שנתלים על צוקים ומטבח שמתובל בפונשה מקומית. האי קטן יחסית, ולכן ארבעה ימים מספיקים לכסות גם את העיר וגם את הצדדים ההרריים והחופיים, בלי לבזבז שעות מיותרות על נסיעות ארוכות בין נקודה לנקודה. מי שמתלבט בין מדיירה לאיים האזוריים כדאי שיקרא את ההשוואה בין שני ארכיפלגי האיים, כי שני הארכיפלגים שונים מאוד באופי שלהם למרות שהם שייכים לאותה מדינה. ההגעה למדיירה היא בטיסה נפרדת, ולפני שקובעים תאריכים כדאי לבדוק אפשרויות במדריך הטיסות מישראל לפורטוגל, כי לא כל חברות התעופה מטיסות ישירות לפונשל.
סקירת מסלול
| יום | אזור | החוויה החתומה |
|---|---|---|
| 1 | פונשל ומונטה | ירידה במזחלת הנצרים ההיסטורית |
| 2 | לבדה | הליכה לאורך תעלת המים אל מפל דאס 25 פונטש |
| 3 | מערב האי | הסקיי-ווק המרחף של קאבו ז׳יראו |
| 4 | מזרח האי | שביל זנב הדרקון בפונטה דה סאו לורנסו |
יום 1: פונשל ומונטה
היום הראשון מוקדש לפונשל ולגבעת מונטה שמעליה. הבוקר עצמו מתחיל בהליכה חופשית במרכז העיר, בין רחובות מרוצפים, שוק הפרחים והירקות ונמל הסירות הקטן, לפני שהעיר מתמלאת בקבוצות מאוניות תיירים גדולות. עולים ברכבל אל גן מונטה פאלאס, גן בוטני ססגוני עם אגמים ופסלים שאחת הפנינות הנסתרות שכדאי להכיר, בדיוק בסגנון שמתואר במדריך הפנינות הנסתרות של פורטוגל, ואז יורדים בחזרה בדרך מסורתית לגמרי: מזחלת נצרים שנוהגים בה שני קרירוס בכובעי קש לבנים, שדוחפים ומכוונים אותה במורד הרחובות התלולים של מונטה. הירידה הזו הייתה בעבר אמצעי תחבורה של ממש, והיום היא חוויה תיירותית שנשמרה כמעט בלי שינוי, אבל עדיין דורשת קצת אומץ בפעם הראשונה שהמזחלת מתחילה לנוע.
אוכל: אספטדה על שיפוד עלי דפנה ב-Restaurante Santo Antonio, ונאטה טרייה ב-Nata 7 להשלמת היום.
החוויה החתומה: הירידה במזחלת הנצרים במורד רחובות מונטה, כשהקרירוס דוחפים ומטים אותה בפניות בלי מנוע ובלי בלמים חשמליים.
סיור אופציונלי: הליכה בגן מונטה פאלאס לפני העלייה ברכבל, לצפייה בברכות ובפסלים שבין השבילים.
המלצת הוואו של היום: הרגע שבו המזחלת מתחילה לגלוש במורד הרחוב התלול, כשהקרירוס בכובעי הקש מנווטים אותה בזריזות שנראית קלה מדי לתנועה כל כך מהירה.
יום 2: לבדה דאס 25 פונטש
היום השני יוצא לטבע הפראי של מדיירה, בטיול הליכה לאורך אחת הלבדות המפורסמות באי: תעלות מים עתיקות שנחצבו במאה ה-19 כדי להוביל מים מהצד הגשום של מדיירה אל השדות היבשים יותר, ומלוות אותן שבילי הליכה שטוחים לאורך צוקים ומנהרות. לבדה דאס 25 פונטש מסתיימת באגם קטן מתחת למפל, מוקף עשרים וחמישה מעיינות שיורדים מסביב. השביל עצמו קל יחסית, כשעתיים הלוך ושתיים חזור, אבל צר במקומות ועובר במנהרות חשוכות שכדאי להצטייד לקראתן בפנס אישי. מזג האוויר בהרים משתנה מהר, ולעיתים מעונן למעלה גם כשלמטה בפונשל שמש מלאה, ולכן כדאי לבדוק תחזית עדכנית לפני היציאה ולהצטייד בשכבת בגד נוספת.
אוכל: פונשה מקומית, המשקה הלאומי של מדיירה, ובולו דו קאקו טרי ב-O Tasca.
החוויה החתומה: ההליכה בתוך המנהרות החצובות בסלע לאורך תעלת המים, עם קול המים הזורמים לצד השביל לאורך כל הדרך.
סיור אופציונלי: הליכה מודרכת בלבדות מדיירה עם מדריך מקומי, מומלץ למי שלא רגיל לשבילי הרים.
המלצת הוואו של היום: האגם והמפל שבסוף השביל, כשעשרים וחמישה זרמי מים נופלים סביב בו זמנית אל אותה בריכה, נוף שאין שני לו באי.
יום 3: מערב האי, קאבו ז׳יראו ובריכות הלבה
היום השלישי מוקדש לצד המערבי של מדיירה. עוצרים בקאבו ז׳יראו, אחד הצוקים הגבוהים באירופה מעל הים, שם נבנתה פלטפורמת זכוכית שמרחפת מעל התהום ומאפשרת להביט ישר למטה אל הגלים המתנפצים בסלע. משם ממשיכים בכביש החוף המתפתל אל פורטו מוניז, שם בריכות שחייה טבעיות שנוצרו מזרימת לבה קפואה מתמלאות במי ים צלולים, ומוגנות מהגלים החזקים של האוקיינוס הפתוח. הבריכות פתוחות לציבור לשחייה, וכדאי להביא נעלי מים כי הסלע שמסביב חלק ומחוספס בו זמנית. לפני שיוצאים שווה לבדוק במדריך העונות הכי כדאיות איך מזג האוויר במדיירה משתנה בין עונות, כי גם בקיץ ההרים יכולים להיות מעוננים בזמן שהחוף המערבי שטוף שמש.
אוכל: אספטדה נוספת, הפעם ב-Restaurante O Lagar בקמרה דה לובוש, כפר דייגים ציורי על המדרון.
החוויה החתומה: לעמוד על רצפת הזכוכית של קאבו ז׳יראו ולהביט ישר למטה, מאות מטרים אל הגלים המתנפצים בסלע.
סיור אופציונלי: סיור מקומי לאורך הכפרים המערביים, כולל קמרה דה לובוש עם בתי הדייגים הצבעוניים.
המלצת הוואו של היום: רצפת הזכוכית של קאבו ז׳יראו, נקודת תצפית מרחפת מעל צוק הים הגבוה באירופה, שנותנת תחושה של עמידה באוויר.
יום 4: מזרח האי, זנב הדרקון
היום האחרון פונה מזרחה, אל פונטה דה סאו לורנסו, רצועת יבשה צרה וסלעית שנמתחת אל הים כמו זנב דרקון, עם צבעים אדמדמים וחומים שלא נראים בשום מקום אחר באי. הנוף כאן יבש בהרבה מהצד המערבי, כמעט מדברי, ניגוד חד לצמחייה הירוקה ששלטה בשלושת הימים הקודמים. שביל ההליכה עוקב אחרי הרכס עם נוף פתוח לים משני הצדדים לאורך כל הדרך, ומתאים גם לזוגות שמחפשים נקודות תצפית רומנטיות ושקטות, כפי שמפורט במדריך פורטוגל לזוגות. זה גם יום טוב לסכם בו את הביקור באי לפני החזרה, כי הוא מראה צד אחר לגמרי ממה שנחשב לתדמית הרגילה של מדיירה.
אוכל: ארוחת סיום קלה באחד מבתי הקפה הקטנים בקאניסאל, הכפר שממנו יוצא השביל.
החוויה החתומה: ההליכה על הרכס הצר של זנב הדרקון, עם ים כחול עמוק נשקף משני הצדדים בו זמנית.
סיור אופציונלי: הארכת השביל עד הנקודה הקיצונית ביותר של פונטה דה סאו לורנסו, למי שרוצה עוד קילומטר של נוף.
המלצת הוואו של היום: הצבעים הגיאולוגיים של הסלעים בפונטה דה סאו לורנסו, שכבות אדומות, חומות וירוקות זו לצד זו, תוצאה של התפרצויות געשיות שונות שהצטברו במשך מיליוני שנים.
ארבעה ימים במדיירה מספיקים כדי להרגיש את הצדדים השונים של האי, מהעיר הקטנה של פונשל ועד הרכסים הפראיים במזרח ובמערב. כדאי לזכור שההגעה למדיירה כרוכה בטיסה נפרדת מהיבשת, ושמזג האוויר בין החוף להרים יכול להשתנות מהר, כך שתכנון גמיש עוזר להפיק את המקסימום מהביקור.